פסק-דין בתיק עפ"ג 32166-05-13

1.         המערער הורשע על פי הודאתו, שבאה במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן בת.פ. 10248-01-12 (בימ"ש שלום רחובות) ובכתב אישום מצורף בת.פ. 35748-05-12 (בימ"ש שלום ברחובות) בשבע עבירות של התפרצות לבית מגורים/תפילה בכוונה לבצע גניבה; בחמש עבירות של גניבה; בעבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן; בשתי עבירות של היזק בזדון לרכוש; בעבירה של נסיון גניבה ובעבירה של הסגת גבול.

            המערער נידון ל-5 שנות מאסר לריצוי בפועל, ל- 8 חודשי מאסר ע"ת (בכל אחד מהאישומים 2-1 ו- 8-4 בת.פ. 10248-01-12 ובת.פ. 35748-05-12), לחודשיים מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום קנס בסך 5,000 ש"ח.

2.         המערער ביצע את העבירות בפרק זמן של שלושה חודשים, כאשר במרבית ההתפרצויות נכנס המערער דרך חלונות הבית (או בית הכנסת), ולעיתים אף ניפץ אותם. במהלך ההתפרצויות גנב המערער, בין היתר, כסף מזומן (8,070 ש"ח, 200$ ו-100 אירו) תכשיטים, מחשב נייד, מצלמה, מכונת גילוח ושעון יד.

3.         בעברו של המערער 22 הרשעות בעבירות של התפרצות למקום מגורים, 22 הרשעות בעבירות של גניבה, ריבוי עבירות של פריצות לכלי רכב, היזק לרכוש במזיד, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחיטה באיומים.

4.         בהתאם להסדר הדיוני הופנה המערער לשרות המבחן ומתסקיר שרות המבחן  עלה כי הרקע לביצוע העבירות הוא השימוש בסמים שעשה המערער.

            בעבר, בשנת 2005, עת ריצה מאסר בכלא חרמון, עבר המערער תהליך גמילה אינטנסיבי והצליח להימנע משימוש בסמים במשך חמש שנים ובחלק ניכר מהתקופה אף שמר על יציבות תעסוקתית, אלא שלאחריהם הוא חזר להתערות בחברה בעייתית, שם פעל מתוך ריכוז בסיפוק צרכיו באופן מיידי. כשנה עובר למעצרו בגין ביצוע העבירות נשוא הערעור שבפנינו, החל המערער לשתות לשוכרה, דבר שהוביל אותו לתפקוד לא יציב בכל מישורי חייו ולהתנהגות אימפולסיבית כלפי סביבתו, לרבות כלפי אשתו. חצי שנה לפני מעצרו הוא שב לצרוך סמים ולבצע עבירות כדי לממן את צריכתם.

5.         במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים שוחרר המערער ביום 8.4.12 לקהילה טיפולית (בית אור אביבה) והגיע עד לשלב הסופי, במסגרתו הוא שולב בהוסטל, שם הוא שוהה בפיקוח עד היום.

            שרות המבחן העריך כי כניסת המערער בעיתוי זה של חייו לבית הסוהר עלולה לקטוע את התהליך השיקומי בו הוא מצוי.

6.         בימ"ש קמא קבע כי המערער פגע משמעותית בערכים המוגנים של הגנה על שלום הציבור ורכושו, הגנה על תחושת בטחון הציבור, בעיקר לנוכח מספרן הרב של הפריצות שבוצעו במשך תקופה של 3 חודשים ועזות המצח המתבטאת בכך שיום לאחר שנתפס בכף פרץ המערער לבית נוסף, תוך גרימת נזקים וגניבת פרטי רכוש רבים.

            בימ"ש קמא שקל לקולא את העובדה שכל ארוע פריצה כשלעצמו איננו ברף החומרה הגבוה של העבירות, שלא הוכח תחכום מיוחד או תכנון מראש, שמרבית העבירות בוצעו ללא גרימת נזק לרכוש וערכו של הרכוש שנגנב לא היה רב במיוחד.

            בימ"ש קמא בחן את מידת העונש במקרים דומים וקבע כי מתחם העונש ההולם בגין כל ארוע של פריצה ובגין ארוע הסגת גבול נע בין 5 ל-24 חודשי מאסר וכי מתחם העונש ההולם בעבירת עשיית עסקה בחומר הנחזה להיות סם נע בין 2 - 12 חודשים.

            במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה  שקל בימ"ש קמא לחומרה את עברו הפלילי של המערער ואת תקופות המאסר הארוכות שריצה.

            בימ"ש קמא התייחס להליך השיקומי שעבר המערער וקבע כי חרף האמור בתסקירי שרות המבחן אין מקום לסטות ממתחם העונש ההולם          בשל  ההליך השיקומי שכן המערער לא הוכיח כי השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם משלושה טעמים: ראשית, לעת כתיבת גזר הדין טרם ניתן היה לבחון את התאקלמות המערער והסתגלותו מחוץ לקהילה הטיפולית מאחר והוא רק החל בשלב ההוסטל. שנית, אין זה ההליך הטיפולי הראשון אליו נרתם המערער וספק אם ההליך הנוכחי יישא פרי לאורך זמן. שלישית, ועיקר, בימ"ש קמא לא מצא ליתן משקל לדברי המערער לפיהם הוא עייף מאורח החיים העברייני וכי הוא נכון לשנות מדפוסי חייו בעזרת ליווי והכוונה, שכן התבטאויות דומות השמיע המערער בהליכים משפטיים קודמים ונראה כי הוא סיגל לו "דפוס פעולה" לפיו במסגרת ההליך המשפטי הוא מתחיל הליך טיפולי ומבקש את רחמי בית המשפט ומתן בכורה להליך השיקומי, אך לאחר שחרורו הוא שב לבצע עבירות למימון הסם.

נימוקי הערעור

7.         המערער, לאחר שבמשך שנים רבות ניהל אורח חיים התמכרותי, עבר הליך טיפולי ארוך ומקיף במהלכו סיים בהצלחה הליך גמילה בקהילה טיפולית, עבר לשלב האחרון, שלב ההוסטל, והשתלב במסגרת תעסוקתית.

8.         שרות המבחן מדגיש את חשיבות המעבר להוסטל שמטרתו הכנת המערער לחיים עצמאיים וממליץ על המשך האפיק הטיפולי בו מצוי המערער, תוך הדגשת השינוי שעבר בחייו. הטלת עונש מאסר בעיתוי הנוכחי עלולה לפגוע בהליך השיקומי ותוצאותיו.

9.         בימ"ש קמא שגה כאשר קבע שלמערער אין פוטנציאל שיקומי רק בשל העובדה שעבר הליכי גמילה ובעבר לא הצליח לעמוד בנקיון מסם. על הקושי הטמון בהליך גמילה עמד ביהמ"ש העליון בבש"פ 1981/11 מ.י. נ. אשר סויסה (פורסם בנבו).

10.       המחוקק החליט לתת לשיקולי השיקום מעמד בכורה ובנסיבות ההליך הטיפולי המוצלח היה על בימ"ש קמא לחרוג ממתחם העונש ההולם שקבע ולהסתפק בענישה מופחתת שתשרת את האינטרס הציבורי.

11.       בימ"ש קמא התמקד יתר על המידה, ובצורה בלתי מאוזנת, בעברו הפלילי של המערער, לא לקח בחשבון את ההליך הטיפולי שעבר ואת העובדה שהודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה.